האירוע שלכם מאחורי הקלעים- פוסט ראשון בסדרה.

קחו אירוע, כל אירוע ולא ממש משנה אם זה בר מצווה, יומהולדת 80 ויום נישואים 60 או אם זה חתונה. קחו אירוע , כל אירוע ואצלי בקייטרינג אוכלים סיפור אהבה הם נראים בערך ככה.
תנו לי לקחת אתכם אל מאחורי הקלעים של האירוע שלכם, פוסט ראשון בסדרה.
תיהנו,


חמש וחצי שעות לפני האירוע- תמיד, אבל תמיד, עלי הבייבי נראים לי עייפים מדי או שאחד הסלטים מלוח לי מדי, בקיצור תמיד יש את המשהו האחד הזה ברגע האחרון שמצריך תיקון. זה השלב שתוך כדי שהמיקסר לש את הבצקים לפוקאצ'ות אני מתחיל לארגן את הציוד בתוך ארגזים, הכלים, הסכינים, התבלינים הכל נכנס למקום.
זה בד"כ השלב שבו מתחילה לקנן בי המחשבה שתלווה אותי לאורך כל הערב "מה לכל הרוחות שכחתי הפעם?" בד"כ זה מסתכם בדברים קטנים ולא חשובים למרות שכבר קרו מקרים...

ארבע וחצי שעות לפני האירוע- כל האוכל נכנס לצידניות, האוכל החם לטרמופרטרים, הכל מתחיל להיארז וגבעה קטנה מתחילה להיערם לה. הצוות מגיע ומתחילים להעמיס את האוטו. העמסת האוטו היא מלאכת מחשבת מדויקת שבה לכל דבר יש את המקום שלו ככה ששומדבר לא יזוז והכל ייכנס (חוץ ממה ששכחתי).

ארבע שעות לפני האירוע- אני אגלה לכם סוד, בכל תחנת דלק יש מקפיא של קרח ותאמינו לי בדקנו תחנות דלק בכל רחבי הארץ. באוטו מתפתחת השיחה הקבועה שבה מועלים תסריטי אימה בסגנון של "מה קורה אם נתקע לנו האוטו עכשיו?" או יותר גרוע " מה קורה אם אנחנו עושים תאונה?" מה יהיה על האוכל, מה יהיה על האירוע? למזלנו הפעם היחידה שבה האוטו התקלקל לנו זה היה בדרך חזרה מאירוע.

שלוש וחצי שעות לפני האירוע-הגענו. בעלי האירוע נושמים לרווחה בפעם הראשונה הערב (לא יודע למה אבל אני תמיד מקבל את התחושה שהם לא האמינו שבאמת נגיע) ואנחנו מחייכים בהבנה ומתחילים לפרוק את הציוד ואזור המטבח ומקום האירוע מתחילים להיראות כמו אזור קרבות מבולגן וחסר כל הגיון.
זה השלב שבו בד"כ נופר לוקחת את החלקים הצעירים והחסונים בצוות שלנו (בעצם כל מי שהוא לא אני) והם מתחילים להתארגן על מיקום האירוע. שולחנות, כיסאות, מפות, סכו"ם, מזנונים, בעצם כל מה שיהפוך בעוד שעה את גינת הבית שלכם לגן אירועים בזעיר אנפין.

שלוש שעות ועשרים דקות לפני האירוע- מעל הבלגן שבמטבח אני עסוק בלשדר לבעלי האירוע שכל העניינים בשליטה עדיף עם אפשר לעשות את זה על כוס קפה וסמול טוק חינני.

שלוש שעות ועשר דקות לפני האירוע- הצלחתי לשכנע את כולם שהעניינים בשליטה ואני מתפנה לארגן לי את המטבח כמו שאני אוהב כדי שהכול יזרום חלק הערב. אני מסדר את השמנים והתבלינים על השיש, מארגן את הצידניות בפינה אחת ואת כלי ההגשה בפינה השנייה, מארגן את התבניות במקום, סירים על האש, מפעיל את התנור כדי שלא יהיו פאדיחות ואז כשכל המטבח מאורגן ומוכן אני הולך לבקר את החבר'ה ולזרוק להם כמה הערות בונות לגבי איך שהם סידרו את הגינה. ת'אמת אני עושה את זה סתם כדי שהם לא יישכחו מי הבוס.

וזו נופר, היא הבוסית האמתית בכל רחבת האירוע.

שעתיים וחצי לפני האירוע- זה השלב של התלונות הרגילות בסגנון של "מי האידיוט שהחליט להגיע כל כך מוקדם?" בכל המקרים התשובה היא "אני" אבל אני מעדיף שכולם יישבו רגל על רגל אחרי שהכול עומד כשורה מאשר לעשות את הדברים בלחץ.
 מדי פעם מישהו קם ליישר מפית או להחליף כוס אבל הרגיעה נשמרת.

שעה לפני האירוע- ססאמק מה ישבנו כל הזמן הזה כשיש עוד מלא דברים לעשות? מתחילה התרוצצות מנומסת , פינישים אחרונים על מקום האירוע, מדליקים את הברביקיו, מנקים ומפנים את כל חזית האירוע , מכינים את המטבח האחורי לקבל את כל הכלים המלוכלכים ואת הלוגיסטיקה של האירוע. מתחילים חימום בתנור, אפייה של פוקאצ'ות , הרתחה של סירי מים.

עשר דקות לפני האירוע- מה זה כל האנשים האלה? מה פתאום הם הקדימו ? הם בטח לא ישראלים. יאללה מתחילים להוציא מנות פתיחה, בשרים ראשונים עולים על הגריל והריח המגרה מתחיל למלא את החלל, הצוות כבר לבוש כראוי עם סינרים מפוספסים ומתחילים להתנהל ברקע.
העבודה במטבח מתנהלת בקדחתנות למרות שרק בעוד שעה לערך הארוחה, מפלס הלחץ עולה בהתאם וממש עוד רגע מתחילים.

עשר- לנשום עמוק ולחייך.
תשע- מה לעזאזל שכחתי?
שמונה- למה יהונתן הולך לשם?
שבע- שיהיה לנו בהצלחה.
שש- אכלתי משהו היום?
חמש- איך קוראים לילד הבר מצווה?
ארבע- תזכירו לי למה אני עושה את זה.
שלוש- עוד רגע זה יהיה מאחורינו.
שתיים- איזה לחץ
אחת- מאוחר מדי לברוח?
מתחילים!!

בפוסט הבא אני אספר לכם איך הדברים נראים מאחורי הקלעים כשאתם יושבים לאכול, למה כל פעם אני כמעט מתמוטט ואני אפתור לכם את התעלומה הגדולה מכולן, מה עושים כשנגמר האוכל?

בר מצווה, בת מצווה בראי התקופה

בתקופה שלי , תקופה שוביניסטית וחשוכה , לא עשו עניין מבת מצווה , מבר מצווה ברור שכן .כך יצא שבמהלך רוב כיתה ז' וכיתה ח' ( לטובת המלבלבים מאוחר כמוני למשל ) חגגנו בבר מצוות של בני השכבה, בני דודים ושאר מרעין בישין .
אני חושב שמי שחגג ראשון היה מיכאל הגרוזיני שגר ממש לידי . מיכאל היה ילד חזק , גדול ושרירי שהטיל את חיתתו על כולנו הלבנבנים והחלשלושים . מיותר לציין שמיכאל עשה פעמיים את כיתה ד' כך יצא שהיה לו גם זקנקן והסתבר שאת קפיצת הגדילה שלו הוא עשה אז ( את זה הבנתי אחרי שראיתי אותו כעבור מספר שנים , הוא נותר באותו גודל , אני לא ).
אבל אני מוסט מהעניין המרכזי שלי , בר מצווה . מיכאל חגג באולמי שקר כלשהו שהיו מאד אופנתיים בלוד של אותם שנים , מה אני אגיד לכם , חגגנו אל תוך הלילה בבר מצווה גרוזינית לפי כל כללי הטקס והפאייטים וכמובן האלכוהול. כן , אנשים מוסרניים ונוסטלגיים שכמותכם , גם אז , אי שם בשנות ה80 שתינו אלכוהול בתור נערים או שמא זה היה רק בלוד?
בכל מקרה, זכורה לי ההרגשה למחרת בבוקר ואת התפילה החרישית שנשאתי על שפתיי החרבות:
" אלוהים שלי יש לך אישור ממני לנקוט בכל דרך שאתה בוחר, כולל להרוג אותי ,רק עשה שהראש שלי יפסיק להתפוצץ. אם תאזין לתפילתי והכאב ייפסק אני מבטיח לך שזו פעם אחרונה שאני נוגע בנוזל המשוקץ הזה , תודה אמיר"
מאז אני לא מאמין באלוהים

ועכשיו שיר תקופתי:



אף אחד מאיתנו לא נסע לטיול בחו"ל בבר מצווה שלו חוץ מרפי אבל אולי זה קשור לזה שהוא החלים מסרטן . לבר מצווה קיבלנו אולרים ופנסים וספרים וספרי תנ"ך ומטוסים להרכבה. עלינו לתורה כל אחד בבית הכנסת לפי העדה שלו חלקנו חגג בחפלות באולמות , שהיו אולמות ולא גני אירועים , חלק מאיתנו חגג אצל סובחי או מישל ( ויכוח לודאי עתיק יומין אצל מי יש את החומוס היותר טעים )
למזלנו התקופה הזו עברה והיום אני מתפרנס בעיקר מבת מצוות וזה נורא נורא כיף:
שיחה ראשונה עם אם הבת מצווה תמיד מתחילה בציון העובדה שהיא יודעת לבשל ולארח ושאני חס וחלילה לא אחשוב אחרת אבל השנה כבר ממש אין לה כוח מכל ההפקות האלה.
לילדים בכיתה הם כבר חגגו בטיסה בכדור פורח , משט יאכטות , טיסה לחלל , הופעה של ג'סטין ביבר + ביקור מאחורי הקלעים .
עכשיו נותרה המשפחה שגם לה מגיע לחגוג את הבת מצווש. אז מזמינים קייטרינג ומגייסים את הגינה של הדודה ומזמינים את סבא וסבתא ומבלים צהריים נהדרים , רגועים ובעיקר טעימים בחיק המשפחה.

ועכשיו שיר תקופתי:



ואם נשמעתי נוסטלגי ורגשני לרגע אל תטעו , אני בדיוק כזה. אז אם יש לכם בת מצווש או בר מצווש או יומהלדת שבעימוש לאבא או לסבא אני פה בדיוק בשביל זה.

איך הכל התחיל

גם אני כמו רבים אחרים לפניי קיבלתי בגיל 10 מההורים שלי את ילדים מבשלים של הכוהנת הגדולה רות סירקיס. גם אמא שלי כמו אמהות רבות לפניי התחרטה חרטה עמוקה על הקנייה של הספר בכל פעם שחזרה למטבח מזוהם שנערכו בו אקספירמנטים מסוגים שונים בהצלחה כזו או אחרת .

זה לא יהיה נכון להגיד שאהבת הבישול שלי החלה שם , למרות שאין ספק שזרעיה נטמנו שם , אהבת הבישול שלי החלה בערך 14 שנה לאחר מכן בגיל 24 וקראו לה:

שרון

שרון הייתה עורכת דין בעלת חוש צדק מפותח והורים מספיק עשירים כדי לממן את חוש הצדק ודירה ביתית ונעימה ביהודה מכבי. יצאנו כבר כמה פעמים אבל היה נדמה שזה לא ממש מתקדם לשום מקום , הייתה חסרה שם התשוקה ורגע לפני שהשלכתי אותה לפח האשפה של הדייטים החלטתי לבשל לה.

אתם צריכים להבין שבשלב הזה לא בישלתי שומדבר משמעותי שנים , מלבד אוכל קיומי בסיסי שנדרש כדי להיות שבע. לאכול דווקא אכלתי לא מעט ופיתחתי את החיך שלי .

אז נחזור לסיפורינו , חשתי אצתי למעדניה ושם רכשתי נתח מובחר של אנטריקוט שעלה כמו שכר של שבוע דאז , קניתי ברוקלי ותפוחי אדמה צעירים ולבנבנים , כמובן שלא שכחתי להצטייד בבקבוק יין אדום מאחד הנחותים של אותה תקופה ( קונצ'י טורו היה ב95?) .

ברור שארוחת גורמה זו לא הייתה אבל סטייק טוב היה ברוטב שמנת מפולפל, תפוחי אדמה מעוכים בחמאה ושמיר וברוקלי שמן זית ושום.

באותו ערב עשינו אהבה מלאת תשוקה כשברקע הופיעה נטלי מרצ'נט לראשונה כפסקול המיני שלי .

אחריה הייתי קטי שלה בישלתי שרימפסים ברוטב עגבניות ושמנת שאת הקולות התענוג שהפיקה לקחנו למיטה

אפרת שהכנתי לה מרק כשהייתה חולה בבית והיא גמלה לי בין הסדינים

איריס שהגשתי לה כנפי עוף מתקתקות ישר מהאצבעות שלי בערב סוער ופרוע

גיליתי את העוצמה שבאוכל עשוי כהלכה, גיליתי את האוכל כמשחק המקדים המדהים מכולם  גיליתי את היכולת לבשל  והעמקתי את ידיעותיי בתחום הקולינרי באמצעות השפים הטליבזיונים של התקופה.

אבל על כך בפוסט אחר

אמיר

זה השיר שהיה ברקע תקישו על התמונה