‏הצגת רשומות עם תוויות אירועים ליומהולדת 60. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אירועים ליומהולדת 60. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 16 ביוני 2012

האירוע שלכם מאחורי הקלעים- פוסט ראשון בסדרה.



קחו אירוע, כל אירוע ולא ממש משנה אם זה בר מצווה, יומהולדת 80 ויום נישואים 60 או אם זה חתונה. קחו אירוע , כל אירוע ואצלי בקייטרינג אוכלים סיפור אהבה הם נראים בערך ככה.
תנו לי לקחת אתכם אל מאחורי הקלעים של האירוע שלכם, פוסט ראשון בסדרה.
תיהנו,


חמש וחצי שעות לפני האירוע- תמיד, אבל תמיד, עלי הבייבי נראים לי עייפים מדי או שאחד הסלטים מלוח לי מדי, בקיצור תמיד יש את המשהו האחד הזה ברגע האחרון שמצריך תיקון. זה השלב שתוך כדי שהמיקסר לש את הבצקים לפוקאצ'ות אני מתחיל לארגן את הציוד בתוך ארגזים, הכלים, הסכינים, התבלינים הכל נכנס למקום.
זה בד"כ השלב שבו מתחילה לקנן בי המחשבה שתלווה אותי לאורך כל הערב "מה לכל הרוחות שכחתי הפעם?" בד"כ זה מסתכם בדברים קטנים ולא חשובים למרות שכבר קרו מקרים...

ארבע וחצי שעות לפני האירוע- כל האוכל נכנס לצידניות, האוכל החם לטרמופרטרים, הכל מתחיל להיארז וגבעה קטנה מתחילה להיערם לה. הצוות מגיע ומתחילים להעמיס את האוטו. העמסת האוטו היא מלאכת מחשבת מדויקת שבה לכל דבר יש את המקום שלו ככה ששומדבר לא יזוז והכל ייכנס (חוץ ממה ששכחתי).

ארבע שעות לפני האירוע- אני אגלה לכם סוד, בכל תחנת דלק יש מקפיא של קרח ותאמינו לי בדקנו תחנות דלק בכל רחבי הארץ. באוטו מתפתחת השיחה הקבועה שבה מועלים תסריטי אימה בסגנון של "מה קורה אם נתקע לנו האוטו עכשיו?" או יותר גרוע " מה קורה אם אנחנו עושים תאונה?" מה יהיה על האוכל, מה יהיה על האירוע? למזלנו הפעם היחידה שבה האוטו התקלקל לנו זה היה בדרך חזרה מאירוע.

שלוש וחצי שעות לפני האירוע-הגענו. בעלי האירוע נושמים לרווחה בפעם הראשונה הערב (לא יודע למה אבל אני תמיד מקבל את התחושה שהם לא האמינו שבאמת נגיע) ואנחנו מחייכים בהבנה ומתחילים לפרוק את הציוד ואזור המטבח ומקום האירוע מתחילים להיראות כמו אזור קרבות מבולגן וחסר כל הגיון.
זה השלב שבו בד"כ נופר לוקחת את החלקים הצעירים והחסונים בצוות שלנו (בעצם כל מי שהוא לא אני) והם מתחילים להתארגן על מיקום האירוע. שולחנות, כיסאות, מפות, סכו"ם, מזנונים, בעצם כל מה שיהפוך בעוד שעה את גינת הבית שלכם לגן אירועים בזעיר אנפין.

שלוש שעות ועשרים דקות לפני האירוע- מעל הבלגן שבמטבח אני עסוק בלשדר לבעלי האירוע שכל העניינים בשליטה עדיף עם אפשר לעשות את זה על כוס קפה וסמול טוק חינני.

שלוש שעות ועשר דקות לפני האירוע- הצלחתי לשכנע את כולם שהעניינים בשליטה ואני מתפנה לארגן לי את המטבח כמו שאני אוהב כדי שהכול יזרום חלק הערב. אני מסדר את השמנים והתבלינים על השיש, מארגן את הצידניות בפינה אחת ואת כלי ההגשה בפינה השנייה, מארגן את התבניות במקום, סירים על האש, מפעיל את התנור כדי שלא יהיו פאדיחות ואז כשכל המטבח מאורגן ומוכן אני הולך לבקר את החבר'ה ולזרוק להם כמה הערות בונות לגבי איך שהם סידרו את הגינה. ת'אמת אני עושה את זה סתם כדי שהם לא יישכחו מי הבוס.
וזו נופר, היא הבוסית האמתית בכל רחבת האירוע.


שעתיים וחצי לפני האירוע- זה השלב של התלונות הרגילות בסגנון של "מי האידיוט שהחליט להגיע כל כך מוקדם?" בכל המקרים התשובה היא "אני" אבל אני מעדיף שכולם יישבו רגל על רגל אחרי שהכול עומד כשורה מאשר לעשות את הדברים בלחץ.
 מדי פעם מישהו קם ליישר מפית או להחליף כוס אבל הרגיעה נשמרת.

שעה לפני האירוע- ססאמק מה ישבנו כל הזמן הזה כשיש עוד מלא דברים לעשות? מתחילה התרוצצות מנומסת , פינישים אחרונים על מקום האירוע, מדליקים את הברביקיו, מנקים ומפנים את כל חזית האירוע , מכינים את המטבח האחורי לקבל את כל הכלים המלוכלכים ואת הלוגיסטיקה של האירוע. מתחילים חימום בתנור, אפייה של פוקאצ'ות , הרתחה של סירי מים.

עשר דקות לפני האירוע- מה זה כל האנשים האלה? מה פתאום הם הקדימו ? הם בטח לא ישראלים. יאללה מתחילים להוציא מנות פתיחה, בשרים ראשונים עולים על הגריל והריח המגרה מתחיל למלא את החלל, הצוות כבר לבוש כראוי עם סינרים מפוספסים ומתחילים להתנהל ברקע.
העבודה במטבח מתנהלת בקדחתנות למרות שרק בעוד שעה לערך הארוחה, מפלס הלחץ עולה בהתאם וממש עוד רגע מתחילים.

עשר- לנשום עמוק ולחייך.
תשע- מה לעזאזל שכחתי?
שמונה- למה יהונתן הולך לשם?
שבע- שיהיה לנו בהצלחה.
שש- אכלתי משהו היום?
חמש- איך קוראים לילד הבר מצווה?
ארבע- תזכירו לי למה אני עושה את זה.
שלוש- עוד רגע זה יהיה מאחורינו.
שתיים- איזה לחץ
אחת- מאוחר מדי לברוח?
מתחילים!!


בפוסט הבא אני אספר לכם איך הדברים נראים מאחורי הקלעים כשאתם יושבים לאכול, למה כל פעם אני כמעט מתמוטט ואני אפתור לכם את התעלומה הגדולה מכולן, מה עושים כשנגמר האוכל?

יום שני, 21 בפברואר 2011

איך הכל התחיל


גם אני כמו רבים אחרים לפניי קיבלתי בגיל 10 מההורים שלי את ילדים מבשלים של הכוהנת הגדולה רות סירקיס. גם אמא שלי כמו אמהות רבות לפניי התחרטה חרטה עמוקה על הקנייה של הספר בכל פעם שחזרה למטבח מזוהם שנערכו בו אקספירמנטים מסוגים שונים בהצלחה כזו או אחרת .
זה לא יהיה נכון להגיד שאהבת הבישול שלי החלה שם , למרות שאין ספק שזרעיה נטמנו שם , אהבת הבישול שלי החלה בערך 14 שנה לאחר מכן בגיל 24 וקראו לה:
שרון
שרון הייתה עורכת דין בעלת חוש צדק מפותח והורים מספיק עשירים כדי לממן את חוש הצדק ודירה ביתית ונעימה ביהודה מכבי. יצאנו כבר כמה פעמים אבל היה נדמה שזה לא ממש מתקדם לשום מקום , הייתה חסרה שם התשוקה ורגע לפני שהשלכתי אותה לפח האשפה של הדייטים החלטתי לבשל לה.
אתם צריכים להבין שבשלב הזה לא בישלתי שומדבר משמעותי שנים , מלבד אוכל קיומי בסיסי שנדרש כדי להיות שבע. לאכול דווקא אכלתי לא מעט ופיתחתי את החיך שלי .
אז נחזור לסיפורינו , חשתי אצתי למעדניה ושם רכשתי נתח מובחר של אנטריקוט שעלה כמו שכר של שבוע דאז , קניתי ברוקלי ותפוחי אדמה צעירים ולבנבנים , כמובן שלא שכחתי להצטייד בבקבוק יין אדום מאחד הנחותים של אותה תקופה ( קונצ'י טורו היה ב95?) .
ברור שארוחת גורמה זו לא הייתה אבל סטייק טוב היה ברוטב שמנת מפולפל, תפוחי אדמה מעוכים בחמאה ושמיר וברוקלי שמן זית ושום.
באותו ערב עשינו אהבה מלאת תשוקה כשברקע הופיעה נטלי מרצ'נט לראשונה כפסקול המיני שלי .

אחריה הייתי קטי שלה בישלתי שרימפסים ברוטב עגבניות ושמנת שאת הקולות התענוג שהפיקה לקחנו למיטה
אפרת שהכנתי לה מרק כשהייתה חולה בבית והיא גמלה לי בין הסדינים
איריס שהגשתי לה כנפי עוף מתקתקות ישר מהאצבעות שלי בערב סוער ופרוע

גיליתי את העוצמה שבאוכל עשוי כהלכה, גיליתי את האוכל כמשחק המקדים המדהים מכולם  גיליתי את היכולת לבשל  והעמקתי את ידיעותיי בתחום הקולינרי באמצעות השפים הטליבזיונים של התקופה.
אבל על כך בפוסט אחר
אמיר

זה השיר שהיה ברקע תקישו על התמונה

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

טוני פרמג'נו ומתכון ללשון עגל

בכל יום שבת הייתה עוברת בין דוכני השוק מעמיסה לסלה מיני ירקות עונתיים מובחרים , מיני שמנים ורטבים שרק איזכור שמם מעלה דמעות , היתה עוצרת אצל הקצב בוחרת רק נתחים מובחרים ביותר עבור פבריציו שלה. אשה קטנה ונחושה , כך הייתה עוברת בין הדוכנים וכל הבסטיונרים מביטים בה ולא פוצים פה כשהייתה עוצרת ולוקחת ממרכולתם בלי לשלם כמובן , הייתה שולחת בהם מבט מזרה אימה תזכורת לימים ששלט פה דון פבריציו הגדול .
סירים סירים הייתה מעמיסה על התנור רוקחת עבורו את התבשיל שיאהב , מיני בשר ציד שדמו עוד חם היו נדחסים לתבניות ועליהם היו ניצוקים בקבוקי יין קיאנטי משובח או שמן זית בתול במיוחד. עגבניות היו נצבעות באדום של תשוקה תחת ידיה המנוסות .

חצי שעה אורכת הנסיעה מפצ’ינה לכלא המחוזי בסיינה , כל יום ראשון ב9 וחצי היה הנהג הזקן של דון פבריציו פותח לכבודה את הדלת של הלנצ’יה החבוטה והם היו יוצאים בדרכם לדון .



השכמה ב6 בבוקר ובימי ראשון נדחתה ל7 בבוקר. כל יום ראשון החל בציפייה דרוכה , העצמות הזקנות סבלו משגרון עונות המעבר כשרק שמיכת צמר דקה מפרידה בינן לבין צינת הלילה. השיער האפור הדליל היה נמשח לאחור בברלנטין משווה לאיש הזקן הדרת כבוד מעושה ובגדיו המרופטים היו תלויים עליו כמעל שלד.

הסוהרים הצעירים זכרו את הסיפורים אודות הדון האכזר אך ההגון של אזור סיינה רבתי , זוכרים חסד נעוריו ואת ימיו הגדולים בו צבאו הקטן הטיל חיתתו על כל האזור.הכל הסתיים כמובן כשאחד החיילים הזוטרים בארגון החליט לפתוח את הפה ולתת דרור ללשונו ולספר הכל לתובע המיוחד וחמור הסבר של אזור סיינה רבתי.

היא פורשת מפה משובצת באדום ולבן על שולחן חדר הביקורים , מניחה כוס וקנקן של יין אדום מקומי , מניחה קרש חיתוך מעץ כבד על השולחן ועליו היא מניחה לשון עגל שלמה שנפרסת בקפידה עם סכין חדה ( שתלקח ממנה לפני שדון פבריציו נכנס ), היא מסדרת מניפה של פרוסות לשון עגל על צלחת לבנה , מטפטפת מעליה טיפות כהות כדם של חומץ בלסמי , חוצבת כמה תלתלים של פרמזן וממתינה.

למראה המנה המחכה לו חיוך ענק מתפשט על פניו של דון פבריציו , אחרי 15 שנה בכלא סופסוף המנה המוסכמת עולה על שולחנו .
היא מגישה לו את העיתון פתוח בדיוק בעמוד 12 :

“היום נמצאה גופתו של טוני פרמג’נו הידוע בכינוי “הזמיר” שהיה עד המדינה במשפטו של דון פבריציו , המשטרה פותחת בחקירה “י.

1 לשון עגל שלמה
1 בצל גדול קלוף
2 גזרים גדולים
1 ראש שום
1 ראש סלרי

מניחים את הלשון בסיר עם בצל חתוך לרבעים , גזר חתוך גס, ראש שום חצוי וראש סלרי פרוס
מכסים במים ,ממליחים ומביאים לרתיחה ומבשלים במשך כשעתיים עד שהקליפה המחוספסת על הלשון ניתנת להסרה בקלות .
מקלפים את הקליפה המחוספת מהלשון ובעזרת סכיון חורצים חריצים בלשון שבהם מטמינים ראשי שום .
מעסים את הלשון בשמן זית , מלח ופלפל ומניחים לה לנוח כשעתיים ולהתקרר.

פורסים את הלשון לפרוסות דקות ומסדרים בצורת מניפה יוצקים מעט שמן זית וחומץ בלסמי מובחר בלבד!. שימו לב החלק הטעים ביותר נמצא באמצע הלשון ולקראת השריר .
בתאבון !


יום שני, 29 בנובמבר 2010

סקר הילדים הגדול - התוצאות

חברים יקרים ,
הגשתי לכם סקר שהכיל שאלות בנושא אוכל והילדים שלכם . בסקר הזה בניגוד לסקרים הקודמים היו לכם הרבה תלונות על כך שהסקר בעצם לא מייצג את מגוון התשובות האפשרי וחלקכם לא מצא את עצמו בסקר. אני מבטיח להשתפר בסקר הבא.
מה שעולה בסקר הוא שלמרות שיש מקום לשיפור , רובכן מרוצות מהתזונה של הילדים שלכן. לעומת זאת רק מעטות מבין המשפחות יושבות לארוחת ערב מסודרת במהלך ימות השבוע, הבלאגן חוגג.
אצל רובכם מככבות הפחמימות בארוחת ערב, גם קלות להכנה וגם אהובות על ידי הילדים .
רובכן הייתן שמחות לתחתונים אכילים בתור מנה ראשונה למרות שמישהי כתבה לי שזה לא ממש טעים תודה לך ג.נ .
ועכשיו לזוכה בחוויות הילדות ולמשפטים מוצלחים נוספים.
המשך יום נפלא
אמיר









איור: אלית אבני שרון המהממת . לבלוג של אלית לחצו כאן


סיגלית כהן עם החוויה המנצחת , סיגלית תודה , היה מאד מרגש. הספר בדרך אלייך:


אוכל זה בית,חום,משפחה.מדורת השבט שלנו תמיד היתה במטבח.היום עולה לי זכרון מסבתא שורה,שהייתה לשה ומכינה כל בצק בעצמה ותמיד הייתי מתבוננת בידיה הלשות ומלטפות ואמרתי לה..סבתא איך אלוהים ברא את כפות הידיים שלך בדיוק בצורה של הבצק,בהתאמה מושלמת. וכשהיתה מושיטה לי חתיכת בצק או מערוך קטן הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם.
סבתא אני  בת 41 ועדיין מתגעגעת...

נטלי שוקרון- חווית האוכל שלי מהילדות זה הרבה ריחות,סירים מבעבים תמיד על הגז ואז בא הטעם המופלא של אוכל ביתי כולם יושבים מסביב לשוחן ואוכלים ושומעים רק שקט ורעש של הנאה מכל ביס וביס.

בתיאבון...יאמי עשה לי חשק לאכול.

מאיה מור- הקציצות של שבת בצהריים בחדר האוכל של הקיבוץ, מ 10:00 בבוקר הקיבוץ היה מתמלא בריח שלהן... מתגעגעת!

עדי אצקין- אני וחברתי גילי יושבות בפיקניק בצפון בחורשת אורנים ומנקות היטב היטב צלע טלה אחר צלע טלה......

טל ויברג- הכי כיף היה לנסוע עם סבתא לקטוף אורניות ולחזור אליה הביתה, להתייבש מול התנור ולחכות שהיא תכין אותן. זה אחד המעדנים המופלאים...

שגית רון- בתור האחות הגדולה דאגתי להאכיל את אחיי, בד"כ היה שניצל. יום אחד אחי הקטן מאס בשניצל ולא היה לי תחליף בשבילו, שכנעתי אותו שזה שניזל ולא שניצל, הוא טעם, אהב, וביקש שמאותו יום והלאה אתן לו רק שניזל ולא שניצל !

ארז לביא-  אמא בישלה פשוט ורגיל: שניצל, פירה, ספגטי. מהיר וממלא את החוויות הקולינריות סיפקו הסבתות שכל ארוחה שלהן הייתה מורכבת משלוש מנות:ראשונה (סלט כלשהו כמו סלט ביצים, כבד, סלק) או מרק עוף עם שקדים , עיקרית וקינוח (בדרך כלל קומפוט) כשהעיקרית מושקעת - בדרך כלל תבשיל (קציצות, צלי או נזיד שריחו מריח למרחקים וטעמו גן עדן מוגש עם לחם שחור לרוטב וקצת ירקות כי צריך.

יש לכם אירוע קרוב ולא בא לכם לבשל ? מחפשים אוכל קצת שונה הפעם ?
צרו קשר ואני אשמח לתת לכם הצעה אטרקטיבית .