קחו אירוע, כל אירוע ולא ממש משנה אם זה בר מצווה, יומהולדת 80 ויום נישואים 60 או אם זה חתונה. קחו אירוע , כל אירוע ואצלי בקייטרינג אוכלים סיפור אהבה הם נראים בערך ככה.
תנו לי לקחת אתכם אל מאחורי הקלעים של האירוע שלכם, פוסט ראשון בסדרה.
תיהנו,
חמש וחצי שעות לפני האירוע- תמיד, אבל תמיד, עלי הבייבי נראים לי עייפים מדי או שאחד הסלטים מלוח לי מדי, בקיצור תמיד יש את המשהו האחד הזה ברגע האחרון שמצריך תיקון. זה השלב שתוך כדי שהמיקסר לש את הבצקים לפוקאצ'ות אני מתחיל לארגן את הציוד בתוך ארגזים, הכלים, הסכינים, התבלינים הכל נכנס למקום.
זה בד"כ השלב שבו מתחילה לקנן בי המחשבה שתלווה אותי לאורך כל הערב "מה לכל הרוחות שכחתי הפעם?" בד"כ זה מסתכם בדברים קטנים ולא חשובים למרות שכבר קרו מקרים...
ארבע וחצי שעות לפני האירוע- כל האוכל נכנס לצידניות, האוכל החם לטרמופרטרים, הכל מתחיל להיארז וגבעה קטנה מתחילה להיערם לה. הצוות מגיע ומתחילים להעמיס את האוטו. העמסת האוטו היא מלאכת מחשבת מדויקת שבה לכל דבר יש את המקום שלו ככה ששומדבר לא יזוז והכל ייכנס (חוץ ממה ששכחתי).
ארבע שעות לפני האירוע- אני אגלה לכם סוד, בכל תחנת דלק יש מקפיא של קרח ותאמינו לי בדקנו תחנות דלק בכל רחבי הארץ. באוטו מתפתחת השיחה הקבועה שבה מועלים תסריטי אימה בסגנון של "מה קורה אם נתקע לנו האוטו עכשיו?" או יותר גרוע " מה קורה אם אנחנו עושים תאונה?" מה יהיה על האוכל, מה יהיה על האירוע? למזלנו הפעם היחידה שבה האוטו התקלקל לנו זה היה בדרך חזרה מאירוע.
שלוש וחצי שעות לפני האירוע-הגענו. בעלי האירוע נושמים לרווחה בפעם הראשונה הערב (לא יודע למה אבל אני תמיד מקבל את התחושה שהם לא האמינו שבאמת נגיע) ואנחנו מחייכים בהבנה ומתחילים לפרוק את הציוד ואזור המטבח ומקום האירוע מתחילים להיראות כמו אזור קרבות מבולגן וחסר כל הגיון.
זה השלב שבו בד"כ נופר לוקחת את החלקים הצעירים והחסונים בצוות שלנו (בעצם כל מי שהוא לא אני) והם מתחילים להתארגן על מיקום האירוע. שולחנות, כיסאות, מפות, סכו"ם, מזנונים, בעצם כל מה שיהפוך בעוד שעה את גינת הבית שלכם לגן אירועים בזעיר אנפין.
שלוש שעות ועשרים דקות לפני האירוע- מעל הבלגן שבמטבח אני עסוק בלשדר לבעלי האירוע שכל העניינים בשליטה עדיף עם אפשר לעשות את זה על כוס קפה וסמול טוק חינני.
שלוש שעות ועשר דקות לפני האירוע- הצלחתי לשכנע את כולם שהעניינים בשליטה ואני מתפנה לארגן לי את המטבח כמו שאני אוהב כדי שהכול יזרום חלק הערב. אני מסדר את השמנים והתבלינים על השיש, מארגן את הצידניות בפינה אחת ואת כלי ההגשה בפינה השנייה, מארגן את התבניות במקום, סירים על האש, מפעיל את התנור כדי שלא יהיו פאדיחות ואז כשכל המטבח מאורגן ומוכן אני הולך לבקר את החבר'ה ולזרוק להם כמה הערות בונות לגבי איך שהם סידרו את הגינה. ת'אמת אני עושה את זה סתם כדי שהם לא יישכחו מי הבוס.
 |
| וזו נופר, היא הבוסית האמתית בכל רחבת האירוע. |
שעתיים וחצי לפני האירוע- זה השלב של התלונות הרגילות בסגנון של "מי האידיוט שהחליט להגיע כל כך מוקדם?" בכל המקרים התשובה היא "אני" אבל אני מעדיף שכולם יישבו רגל על רגל אחרי שהכול עומד כשורה מאשר לעשות את הדברים בלחץ.
מדי פעם מישהו קם ליישר מפית או להחליף כוס אבל הרגיעה נשמרת.
שעה לפני האירוע- ססאמק מה ישבנו כל הזמן הזה כשיש עוד מלא דברים לעשות? מתחילה התרוצצות מנומסת , פינישים אחרונים על מקום האירוע, מדליקים את הברביקיו, מנקים ומפנים את כל חזית האירוע , מכינים את המטבח האחורי לקבל את כל הכלים המלוכלכים ואת הלוגיסטיקה של האירוע. מתחילים חימום בתנור, אפייה של פוקאצ'ות , הרתחה של סירי מים.
עשר דקות לפני האירוע- מה זה כל האנשים האלה? מה פתאום הם הקדימו ? הם בטח לא ישראלים. יאללה מתחילים להוציא מנות פתיחה, בשרים ראשונים עולים על הגריל והריח המגרה מתחיל למלא את החלל, הצוות כבר לבוש כראוי עם סינרים מפוספסים ומתחילים להתנהל ברקע.
העבודה במטבח מתנהלת בקדחתנות למרות שרק בעוד שעה לערך הארוחה, מפלס הלחץ עולה בהתאם וממש עוד רגע מתחילים.
עשר- לנשום עמוק ולחייך.
תשע- מה לעזאזל שכחתי?
שמונה- למה יהונתן הולך לשם?
שבע- שיהיה לנו בהצלחה.
שש- אכלתי משהו היום?
חמש- איך קוראים לילד הבר מצווה?
ארבע- תזכירו לי למה אני עושה את זה.
שלוש- עוד רגע זה יהיה מאחורינו.
שתיים- איזה לחץ
אחת- מאוחר מדי לברוח?
מתחילים!!
בפוסט הבא אני אספר לכם איך הדברים נראים מאחורי הקלעים כשאתם יושבים לאכול, למה כל פעם אני כמעט מתמוטט ואני אפתור לכם את התעלומה הגדולה מכולן, מה עושים כשנגמר האוכל?
