יום ראשון, 27 בפברואר 2011

ג'ויה , הזיה איטלקית על שור שכבר לא יכשכש בזנב


יש ז’אנר שלם של מאכלים שכל עניינם זה לא ההווה של כאן ועכשיו והבטן המקרקרת הדורשת את פורקנה מיד , יש מאכלים שכל עניינם זה העתיד . מאכלים שמצריכים ממך הסתכלות קדימה אל עבר המחר ולשאלה מהותית כמו “מה בא לי לאכול מחר?” . לצערי מדובר על תשובה חמקמקה כמו צלופח בגדה בוצית של נהר ( הערה לעצמי , עבר יותר מדי זמן מאז שאכלת צלופח נא לטפל בנושא,בתודה עצמך) התשובה, ופה לצערי נכנס האופי הישראלי שלי ,היא מסובכת .
מה יהיה פה מחר , אף אחד לא יודע. אולי ייפלו טילים ,תיפול ממשלה , רעידת האדמה הגדולה שמבטיחים לנו תגיע, אולי פתאום ייפרוץ פה לפתע השלום ומזג האוויר , אל תגרמו לי אפילו להתחיל לדבר על מזג האוויר.
הבעיה היא שאני מת על מאכלים של מחר , כאלה שצריכים לתכנן מראש , לקנות מצרכים שאין בבית , להשרות ללילה , לבשל ללילה אפילו שזה יוצא באור והבעיה הכי גדולה היא שאני רוצה את המאכלים של מחר היום ואם אפשר כבר עכשיו להתיישב לשולחן מה טוב.
אז מה עבר לי בראש לבשל דווקא את זה לתחרות הבלוגרים של ג’ויה? כי אם אני אנצח בתחרות אז הם אולי יכניסו את זה לתפריט ואז אני לא אצטרך לחכות למחר לאכול את מה שמתחשק לי היום .

להרכיב זנב שור על הקרש זה קצת כמו להרכיב דינוזאור במוזיאון
אני מניח שכל זה היה שונה אם  הייתי בוחר במקום אחר להיוולד בו ולאו דווקא בעיר הנוצצת לוד. אם זה היה תלוי בי הייתי בוחר להיוולד בכפר קטן בטוסקנה עם השם המתגלגל מונטלצ’ינו (בדקתי בגוגל ארץ , יש כפר כזה נשבע לכם ). אמא שלי הייתה הגננת של הכפר ואנחנו גרים בבית יחד עם סבתא לוצ’יה שהתעסוקה היחידה שיש לה זה להעניק תשומת לב בלתי פוסקת לנכד האהוב שלה פברררריציו , זה אני כמובן .
כבר מגיל צעיר ינקתי משדיה המוצקים של אימי חלב בופלו עשיר בסידן וחומרים מזינים נוספים , לכן , מהרגע שצמחו לי שיניים המעבר לכדורי מוצרלה היה מאד טבעי עבורי. אני זוכר יום אחד כשחזרתי מבית הספר סבתא לוצ'יה הניחה מולי צלחת לבנה ענקית שעליה מונחות פרוסות של בשר עסיסי סביב עצם משמעותית , זה היה הזנב שור הראשון שלי , את הרוטב כבר ניגבתי עם לחם כפרי . למחרת כמעט הפסקתי לאכול זנב שור לתמיד כשבטיול השנתי של בית הספר היסודי ע"ש הקדוש פטרוס הבוכה ראינו שור מכוסה זבובים ובלי זנב. התמלאתי ייסורי מצפון שהם חלק בלתי נפרד מהיותי ילד קתולי .



לפני שאני ממשיך בהזיה האיטלקית שלי בחסות מסעדת ג’ויה ותחרות הבלוגרים , קחו זנב אחד של שור ותשכיבו אותו לישון עם 2 עלי דפנה , 5 כדורים שחורים של פלפל אנגלי ומקל קינמון בינוני אחד. את הכל מכסים בחצי בקבוק יין , מנשקים על המצח ושולחים לישון לילה במקרר.

כך יצא שכשקבלתי את השקית מג'ויה שקעתי לי לתוך הזיה מנומנמת מלאת שמות מאכלים איטלקיים שמתגלגלים על הלשון ועושים נעים בפה.שבוע שלם חייתי תחת הזהות הבדויה של פברריציו הילד הקתולי אדום הלחיים.בתוך השקית חיכו לי צנצנת ארטישוקים משומרים שלא עמדה בפני הסקרנות שלי וחוסלה די מהר, לפסטה לא היה הרבה סיכוי כשארוחת ערב לילדים עומדת בפתח וכך אחרי ימים של מחשבות החלטתי לעשות מעשה בוגר ולחשוב קדימה על מה בא לי לאכול מחר . טוב את התשובה אתם כבר יודעים , זנב שור מסתבר.

היכנסו לקישור כאן , אם אתם עדיין לא חברים של ג'ויה עשו לייק על הדף ואח"כ חיזרו לעשות לייק על התמונה שלי אם המנה מצאה חן בעינכם.
זוכרים את הזנב שהשכבתם לישון במקרר? זה הזמן להגיד לו בוקר טוב יפה ולהמשיך לטפל בו :
מוציאים את פרוסות זנב השור שבשלב הזה הוא סגלגל ושיכור , מנגבים ומקמחים קלות בקמח מתובל .
בסיר שרוקן מהיין (לקנקן בצד , לא לשפוך!!!) מכסים את התחתית בשמן זית ומשחימים את זנב השור היטב ומניחים על צלחת בצד.
בשמן הזית שספג טעמים של הזנב מאדים :
2 בצלים גדולים חתוכים לשמיניות
5 גזרים חתוכים לפרוסות של 2 ס"מ
1 שומר גדול פרוס לפרוסות עבות
6 גבעולי סלרי פרוסים 
ראש שום שלם 
1 שורש פטרוזיליה פרוס גס

מאדים כ5 דקות , מוסיפים את זנב השור מכסים ביין שנותר בצד ( ללא מקל הקינמון ) ומביאים לרתיחה. מבשלים כ5 דקות ברתיחה עד צמצום של היין , מוסיפים 2 קופסאות של עגבניות מרוסקות מתוצרת איטליה בלבד, ממליחים לפי הטעם מכסים ומבשלים על אש קטנה כשעתיים. אחרי שעתיים טועמים ומתקנים תיבול ומבשלים במשך עוד כשעה וחצי .

לפולנטה:
בסיר מביאים לרתיחה 3 כוסות מים . ברתיחה עדינה מתחילים להוסיף בזרזיף תוך כדי ערבוב כ 250 של קמח תירס (פולנטה ) צהבהב תוך כדי בחישה תמידית הפולנטה מסמיכה לאט , מוספים כ50 גרם חמאה , חופן גדול של פרמזן וכ100 מ"ל שמנת 
ממליחים וממשיכים לבשל כ5 דק' על אש קטנה.

להגשה:
להניח תלולית של פולנטה חמה במרכז הצלחת ועליה להניח פרוסות של זנב שור וירקות . בתאבון!!!

** ופברריציו גדל להיות גבר איטלקי שרמנטי שלמד לא רק את תורת האוכל של מחר אלא גם את תורת האהבה של מחר . אמנות של אהבה שגועשת כשמשאירים אותה לשרות לילה.
אני מזמין אתכם להקשיב לזה לסיום .


היכנסו לקישור כאן , אם אתם עדיין לא חברים של ג'ויה עשו לייק על הדף ואח"כ חיזרו לעשות לייק על התמונה שלי אם המנה מצאה חן בעינכם.

יום שני, 21 בפברואר 2011

איך הכל התחיל


גם אני כמו רבים אחרים לפניי קיבלתי בגיל 10 מההורים שלי את ילדים מבשלים של הכוהנת הגדולה רות סירקיס. גם אמא שלי כמו אמהות רבות לפניי התחרטה חרטה עמוקה על הקנייה של הספר בכל פעם שחזרה למטבח מזוהם שנערכו בו אקספירמנטים מסוגים שונים בהצלחה כזו או אחרת .
זה לא יהיה נכון להגיד שאהבת הבישול שלי החלה שם , למרות שאין ספק שזרעיה נטמנו שם , אהבת הבישול שלי החלה בערך 14 שנה לאחר מכן בגיל 24 וקראו לה:
שרון
שרון הייתה עורכת דין בעלת חוש צדק מפותח והורים מספיק עשירים כדי לממן את חוש הצדק ודירה ביתית ונעימה ביהודה מכבי. יצאנו כבר כמה פעמים אבל היה נדמה שזה לא ממש מתקדם לשום מקום , הייתה חסרה שם התשוקה ורגע לפני שהשלכתי אותה לפח האשפה של הדייטים החלטתי לבשל לה.
אתם צריכים להבין שבשלב הזה לא בישלתי שומדבר משמעותי שנים , מלבד אוכל קיומי בסיסי שנדרש כדי להיות שבע. לאכול דווקא אכלתי לא מעט ופיתחתי את החיך שלי .
אז נחזור לסיפורינו , חשתי אצתי למעדניה ושם רכשתי נתח מובחר של אנטריקוט שעלה כמו שכר של שבוע דאז , קניתי ברוקלי ותפוחי אדמה צעירים ולבנבנים , כמובן שלא שכחתי להצטייד בבקבוק יין אדום מאחד הנחותים של אותה תקופה ( קונצ'י טורו היה ב95?) .
ברור שארוחת גורמה זו לא הייתה אבל סטייק טוב היה ברוטב שמנת מפולפל, תפוחי אדמה מעוכים בחמאה ושמיר וברוקלי שמן זית ושום.
באותו ערב עשינו אהבה מלאת תשוקה כשברקע הופיעה נטלי מרצ'נט לראשונה כפסקול המיני שלי .

אחריה הייתי קטי שלה בישלתי שרימפסים ברוטב עגבניות ושמנת שאת הקולות התענוג שהפיקה לקחנו למיטה
אפרת שהכנתי לה מרק כשהייתה חולה בבית והיא גמלה לי בין הסדינים
איריס שהגשתי לה כנפי עוף מתקתקות ישר מהאצבעות שלי בערב סוער ופרוע

גיליתי את העוצמה שבאוכל עשוי כהלכה, גיליתי את האוכל כמשחק המקדים המדהים מכולם  גיליתי את היכולת לבשל  והעמקתי את ידיעותיי בתחום הקולינרי באמצעות השפים הטליבזיונים של התקופה.
אבל על כך בפוסט אחר
אמיר

זה השיר שהיה ברקע תקישו על התמונה

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

מרק של עגבניות ,לחם ו...שלג

בפעם האחרונה שהייתי בחרמון אני חושב שהייתי בגיל 9 או משהו כזה, טיול גדול מהעבודה של אבא, אל על . מאז לא הייתי בחרמון .
אני לא יכול להגיד שהוא הותיר בי זיכרונות נעימים במיוחד , בעיקר זכורה לי הרבה רטיבות , הרבה קור וגרביוני ניילון שאמא שלי הכריחה אותי ללבוש כדי שלא יהיה לי קר ואני לא ארטב ( היה לי קר , נרטבתי ורק במזל לא יצאתי עם נזק נפשי עמוק או אולי כן ? )
אבל כל אחד חייב להיות בחרמון לפחות פעמיים בימי חייו , פעם אחת בתור ילד ופעם אחת בתור הורה שגורר את הילדים שלו כדי לשחק בשלג ולהיחשף למשקע המעניין הזה.
בואו נגיד את זה כבר עכשיו , שלג הוא משקע דיי מעניין אם מנטרלים את נושא הרטוב והקר. הוא מאד נחמד לשחק בו אם אתה לא קופא למוות .
ככה יצא שנקרתה בפנינו ההזדמנות העמסנו על האוטו שלושה מבוגרים ושישה ילדים ושמנו פעמינו לחרמון .


מה נאמר ומה נגיד ? כל פעם זה פלא שהילדים מצליחים להגיע בחיים ליעד כעבור 4 שעות או מגיעים בכלל ולא מושארים בצידי הדרך לחסדי הנהגים, אבל הגענו.
כשידעתי על הנסיעה היה לי ברור שאני הולך לצלם עבורכם מתכון בחרמון המושלג וידעתי גם שזה יצריך ממני תכנון מקדים והפקה קצת שונה ממה שאני רגיל בצילומים הביתיים . אז הכנתי מבעוד מועד את המצרכים , את האביזרים , הטענתי את המצלמה ויצאנו לדרך.
דבר אחד שלא לקחתי בחשבון זה את תנאי השטח שהקשו על הצילום , הצלם לא הפסיק לרעוד מקור , הידיים שלי כמעט קפאו והפכו לאחד עם הסכין , הגזייה התקשתה בחימום והרוח ששרקה לנו במיקרופון והפכה חלקים נרחבים ללא ראויים לשידור.
אז אחרי ההקדמה המפרכת הזו , קבלו את הסרטון מתכון של מרק עגבניות ולחם בחרמון , המתכון הכתוב מחכה לכם מתחת לסרט .


מתכון למרק עגבניות ולחם עם שלג ( לא חובה )
מחממים בסיר שמן זית ומאדים :
בצל קצוץ
2 גזרים קצוצים
5 גבעולי סלרי בשרניים קצוצים
מוסיפים 2 שיני שום גדולות קצוצות
2 קופסאות שימורים של קוביות עגבנייה ( מהסוג האיטלקי הטוב )
מתבלים במידת הצורך במעט סוכר
מלח
פלפל
מוסיפים שלג או מים או ציר ירקות
מביאים לרתיחה ומבשלים כ10 דקות
מוסיפים חתיכה שמנה וגדולה של לחם ישן קרוע לפיסות קטנות יותר
מבשלים עוד 10 דקות
מוסיפים בזיליקום ומגישים
בתאבון!!!