בבית הספר היסודי על שם שלום עליכם בלוד הייתה "מסעדה", או ככה לפחות קראו לחדר אוכל הזה בניסיון שיווקי כושל של אמצע שנות ה70. כן , היינו לומדים בכל יום עד השעה שלוש ואת ארוחות הצהריים שלנו היינו אוכלים ב"מסעדה" . איך שנאתי את ה"מסעדה" עם כלי הפלסטיק הקשיחים בצבעי פסטל והאוכל הדלוח בטעם פלסטיק, כן , מסתבר שטעם כבר היה לי בגיל הזה.
האבסורד הגדול הוא שלפעמים קינאתי בילדים האלה , כמו הקלברי פין עוני היה נדמה בעיניי כחופש האולטימטיבי . הם היו לעיתים מתפלחים דרך פירצה בגדר של בית הספר והולכים לזקנה בפינה שהייתה לוקחת חצי לחם לבן , מרוקנת אותו מהרך וממלאה אותו בכל מיני דברים פיקנטיים שלא עשו טוב לבטן האשכנזית העדינה שלי .
לרוע מזלי דודה שלי לימדה בבית הספר הזה והיא הייתה טורחת בכל צהריים לדאוג שאני נכנס לאכול ב"מסעדה".
שלא יקשקשו לכם את המוח על זמנים אחרים , כבר אז היו ילדים שלא היה להורים שלהם כסף לשלם ל"מסעדה" והם לא היו אוכלים בה, הם היו מביאים אוכל מהבית או פשוט נשארים רעבים . ( אני זוכר את איציק שהיה מגיע בבגדים קרועים לבית הספר ובמקום סנדביץ הייתה לו חתיכה גדולה של לחם לבן ).
האבסורד הגדול הוא שלפעמים קינאתי בילדים האלה , כמו הקלברי פין עוני היה נדמה בעיניי כחופש האולטימטיבי . הם היו לעיתים מתפלחים דרך פירצה בגדר של בית הספר והולכים לזקנה בפינה שהייתה לוקחת חצי לחם לבן , מרוקנת אותו מהרך וממלאה אותו בכל מיני דברים פיקנטיים שלא עשו טוב לבטן האשכנזית העדינה שלי .ואז ה"מסעדה" נסגרה מטעמי ביקוש , כנראה שמאמצי השיווק לא הצליחו ופחות ופחות תלמידים אכלו ב"מסעדה" והיא נסגרה. אז החל עידן הארוחות בבית. אמא שלי הייתה מורה בשלבים מסוימים ובאחרים היא הייתה בבית וכל בכל צהריים הייתי אוסף את יובל יחד איתי ולפעמים גם את יעל מהגן והיינו חוזרים הביתה לאמא.
אמא של רפי עבדה עד מאוחר והיא נהגה להשאיר לו ולאחותו הגדולה תבנית של ציפס לתנור ושניצלים וכמובן הרבה קטשופ.
אמא של עמי מתה בלידה שלו, אני חושב, ולפעמים בדרך לבית של אבא שלו הוא היה עוצר אצל הזקנה וקונה חצי לחם לבן ממולא.
אמא של דורון נהגה לבשל למרות שעד כמה שאני זוכר היא לא הייתה ממש מוצלחת בזה .
ויש אותי ,שנאלצתי לחזור בכל צהריים לארוחה מלאה:
למנה ראשונה סלט ירקות , סלט חצילים ביתי , חמוצים ולחם שחור פרוס.
למנה עיקרית - אורז או פירה , קציצות ברוטב או עוף בתנור וליד אפונה או גזר או קציצות קטנות של פרסה
שותים מים או זיפ
לקינוח תמיד יש חתיכת עוגה או קומפוט או פירות בקיץ
בקיצור סבל נוראי ואני כל מה שרציתי, זה שאמא שלי תכין לי צ'יפס ושניצל כמו שאמא של רפי משאירה לו או שבכלל תתן לי כסף כדי שאוכל לקנות אצל הזקנה כמו שאבא של עמי נותן לו .
האם זו באמת הייתה בקשה מוגזמת ?
גם אני אכלתי מה שאתה אכלת, וקינאתי במי שאוכל שניצל עם צ'יפס כל יום, או במי שקונה נקניקיה בקיוסק ע"י בית הספר.
השבמחק